(Semi structured)
מה זה פעילות חצי מובנית?
ההתמודדות עם אתגרי היום יום השונים הם בסיס ללמידה מתמדת והם המאפשרים לתינוק ולילד הגדל להבין את העולם ולהתפתח. חשיבות גדולה ביותר יש לפעילויות ולהתנסויות יומיומיות ביכולת שלנו ללמוד מיומנויות שונות כמו שפה, יכולות מוטוריות וקוגניטיביות, יכולות חברתיות ורצפים שונים.
בתוך מודל ה- DIR קיים מרכיב הלמידה הדינאמית, המוגדר כ׳׳פעילות חצי מובנית׳׳. במרכיב זה של המודל, קיימות מטרות טיפוליות בתחומים התפתחותיים שונים (קוגניטיבי, רגשי, מוטורי, שפתי, תחושתי, חברתי ועוד) המיושמות במהלך סדר היום הטיפולי הן במסגרת החינוכית בה הילד נמצא והן בבית.
מטרת הפעילות החצי מובנית
סיטואציות מובנות למחצה מאפשרות למידה של יכולות עיבוד ספציפיות, כישורים רגשיים, כישורים קוגניטיביים, כישורים מוטורים וכישורים לשוניים.
כיצד פעילות חצי מובנית נעשית?
- קשר – התערבות זו נעשית בתוך קשר אינטראקטיבי ומשמעותי עבור הילד, בסיטואציה בה הילד מווסת, מעורב רגשית עם המטפל ומסוגל להיות בתקשורת הדדית מסויימת.
- משמעות – הפעילות צריכה להיות מקושרת לחוויה משמעותית ופונקציונאלית. הרגש הוא זה שמאפשר את הלמידה.
- תפקיד המבוגר – המבוגר במצבים אלו מייצר ומנצל סיטואציות בהן ישנה הזדמנות לפתרון בעיות ולהתמודדות עם האתגרים היומיומיים תוך התייחסות לשלב ההתפתחותי בו הילד מצוי ולפרופיל האינדיבידואלי שלו. בפעילות חצי מובנית הפעילות נבנית על העניין והמוטיבציה של הילד כאשר המטפל עוזר ליצור את העניין והמוטיבציות הללו.
נקודות מנחות לעבודה חצי מובנת
- הערות 75% מהזמן.
- המטרות התפקודיות ברורות (שפתיות, קוגניטיביות, חברתיות).
- יצירת הזדמנויות ללמידה (אתגרים).
- פיתוח סקרנות וחקירה.
- פעילות מקושרת לחוויה משמעותית ופונקציונאלית.
- תפקיד המבוגר ליצור עניין וסקרנות אצל הילד.
- חשיבות לאפקט, ההנאה והסקרנות של הילד.
- מטרות מוגדרות המותאמות לילד ולפרופיל שלו.
- איזון משתנה בין אלמנטים ספונטניים של למידה ואלמנטים מובנים למחצה – תלוי פרופיל של הילד.
- הפעילות צריכה להיות הדרגתית מבחינת הקושי, מחולקת ל׳׳צעדים קטנים׳׳, מלווה בתמיכה חושית ואפקטיבית.
דוגמאות לפעילות חצי מובנית
- משחקי חיקוי למיניהם (שירי הפעלה, ׳׳המלך אמר׳׳, ׳׳פיקולו-פיקולו׳׳ ועוד) – כדאי לארגן את התור על פי רמת היכולת של הילדים (שהמתקשים יהיו אחרונים בתור), שיוכלו ללמוד דרך התבוננות. המטפל/ההורה משמש כפרטנר של הילד ומשחק עימו כמו היה ילד נוסף במשחק ולא בתפקיד ׳׳המבוגר׳׳. במצבים כאלו יש לאתגר את הילד בזמן המשחק וליצור מצבים שיאפשרו חשיבה מורכבת.
- ארוחות – קרקע עשירה להרחבת מעגלי תקשורת. הארוחה הינה זמן ליחד חברתי ולא רק למילוי צרכים בסיסיים של אוכל. דוגמאות: כל ילד בתורו מחלק צלחות לשאר הילדים, במידה ורוצה לאכול מאכל הרחוק מהישג ידו, סורק היכן נמצא המאכל וליד מי ומבקש מאותו אדם שיעביר לו. ניתן לפתח שיחה על מה כל אחד אוהב לאכול, לערוך השוואה בין חברי הקבוצה לגבי העדפות ואהבות, לבחון את צבעם, ריחם, מרקמם וטעמם של המזונות השונים. לבקש מאחד הילדים לחלק כוסות מים על פי מספר הילדים ועוד. דוגמאות ליישום מטרות ספציפיות במהלך הארוחה. לדוגמא: בזמן הארוחה הילד אומר ׳׳תפוח׳׳ כאשר מעוניין בו, אנו נתייחס לכוונה שלו אך נבין אותה בצורה אחרת, נצביע על התפוח ונאמר ׳׳הנה תפוח׳׳, מה שייאלץ את הילד לומר ׳׳אני רוצה תפוח׳׳ או ׳׳תני לי תפוח׳׳.
- פתרון בעיות משותף – לא למהר להציע פיתרון, לתת לילדים את האפשרות להתמודד עם הבעיה, למשל, כולם רוצים להיות הראשונים, לשאול ׳׳מה עושים׳׳ האם הפיתרון שהוצע על ידי אחד הילדים (כמו, אין-דה-נדינו, אבן ניר ומספריים ועוד) מקובל על השאר. דוגמה נוספת: למשל, בארוחה שיהיה חסר כסא ואז לחכות ולראות שהילד מבין כי קיימת בעיה ושינסה למצוא פתרון. או לתת מזלג לאכילת מרק. מה שחשוב זה להכניס שינויים על מנת שהילד יחשוב ויפתור את הבעיה. לא לעשות את העבודה של הילד. כל פעם שאנחנו עושים את העבודה של הילד, אנחנו גונבים ממנו הזדמנות לחשוב, לפתור את הבעיה.
- סיבתיות – חייבת להיות סיבתיות ללמידה. בשלב 3-4 יש לבנות הבנה איך העולם מתפקד. לשאול ׳׳למה?׳׳ לדבר על הסיבות להתרחשות הדברים. מתחיל עוד בשלבים המוקדמים יותר, הילד לא חייב להיות וורבלי. לדוגמא: הילד מבקש מים או שמיכה. התגובה: ׳׳אה, אתה צמא׳׳ או ׳׳קר לך ואתה רוצה את השמיכה׳׳ ועוד. לא לעשות את הפעולות אוטומטיות, אלא לדבר את הסיבות. הלמידה הסיבתית היא באמצעות למידה מזדמנת וטבעית ולא מלאכותית.